רש"ש על פסחים מ״ו

1 גמרא א"ר אינייא כו'. הגרי"פ הגיה אייבו ואי משום דרנב"י מביאו על הא דאמר אייבו אמרה ועי' בחולין סדור המאמרים ותראה שאין זה דקדוק עדיין לא תקן כלום שהרי רש"י פירש אייבו אמרה משמי' דר"ל והכא אמרה משמי' דרבי ינאי ובחולין הגי' ר"ה אמר רבי ינאי:

2 רש"י במשנה ד"ה כיצד. שנטמאת העיסה. עי' צל"ח מש"כ בכוונתו עפ"י הירושלמי וכ"ה בהר"ן ולפלא שלא הביאו וי"ל עוד שכוון לאפוקי אם נטמא בעודה קמח דה"ל שלא היתה לה שעת הכשר דהמפריש חלתו קמח אינה חלה פ"ב דחלה מ"ה ופטורה מה"ח כדלעיל לג והצל"ח במחכ"ת ל"ד בהבאתו בשם הירוש' אבל אם נטמא הקמח כו'. עושה עסתו קבא קבא דאז הוה פטורה לגמרי ולשון הירושלמי קודם לגלגולה וכ"ה לשון הר"ן ור"ל אחר נתינת המים דזה מיקרי שעת הכשר דתנן חלה רפ"ג כיון שהיא נותנת אה"מ מגבהת חלתה וע"ש בר"ש ובשנ"א ועי' לעיל ל"ג ובמש"כ שם:

3 בא"ד ולשורפה או להאכילה כו'. עי' תוי"ט מה שהביא בשם תוספות ביצה שהקשו עליו וכן מה שתמה בעצמו ועמש"כ לעיל ברפ"ב ובביצה שם בישוב דברי רש"י:

4 תוספות ד"ה עד שתאפה. וא"ר התם הלכה כרשב"א. כצ"ל וכמו שהגיה הגרי"פ למעלה:

5 במשנה לא זהו חמץ שמוזהרין כו'. מכאן נ"ל סתירה למה שראיתי בפ"ת ליו"ד שכ"ב סק"ב בשם בר"י דבעה"ב חייב באחריות החלה עד שתבא ליד כהן כו'. דא"כ מדוע לא יעבור עלי' כמו בחמצו של נכרי שק"ע אחריות דילפינן לה מדלא כתיב לך גבי לא ימצא. ולכן פשוט דאפילו ל"ל בעלים מיוחדים ומה שפירש רש"י וזה כו'. ולא של חבירך וכן מה שפירש לקמן בגמרא ומשום פקדון נמי ליכא כו'. הוא דס"ל כפי שטת הגר"א ז"ל בסימן תמ"ג סקי"א דבשל חבירו עובר אף בלא קע"א ועמש"כ שם או דכוונתו לתת טעם מדוע לא יעברו הכהנים ואין לומר דהכא כיון שאין הכהן יכול ליהנות ממנה אין שייך לחייבו באחריות וכמש"כ שם בחלה בזה"ז דהא לענין ב"י וב"י עשאו הכתוב כאלו היה מותר בהנאתו כמש"כ לקמן לענין טה"נ לכן נ"ל דא"ח באחריות החלה ול"ד לרה"ג דהתם אכתי מצי לקיים הנתינה משאר הגיזה כיון דאין בה קדושה משא"כ הכא כבר נפטרה העיסה וא"א לחול עליה עוד שם חלה וכה"ג מחלק המל"מ בפ"י מהלכות בכורים ה"ח ע"ש דזה ודאי דאף הבר"י מודה דעיסה נתקנה מיד בהפרשת החלה טרם נתינתה לכהן:

6 גמרא דרא"ס טה"נ ממון. ועפירש"י לכאורה תמוה דמי פתי יסור הנה לתת לו מה בעבורה כיון דאסורה בהנאה. וזה דוחק דר"א ומחלקותו יסברו כריה"ג דחמץ בפסח מותר בהנאה. ועוד דהכהן כשיקבלנה יהא עובר בב"י ובב"י ועיין תד"ה הואיל הב' בסופו ולשטת הר"י דהמשהה אה"ח ע"מ לבערו אינו עובר זה ל"ק. אבל לפ"ז יקשה מה דא"ל ר"א לר"י לקמן מח ה"ה עובר משום ב"י וב"י ועי' ש"א בתשו' פ"א וצ"ל כיון דלענין ב"י וב"י עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו לעיל ו ב לכן גם לענין זה חזינן לי' כאלו היה מותר בהנאה ועובר על ב"י וב"י. והרווחנו בזה ליישב קושיית הש"א סימן ע"ז דר"י אדר"י דהכא ס"ל דטה"נ א"מ ובב"מ יא ב מוכח דס"ל דהוי ממון די"ל דדוקא הכא משום טעמא דאמרן בקושייתנו ל"ל דליהוי ממון:

7 רש"י ד"ה לוקה. משום ל"ת כל מלאכה. הך קרא לא מצאנוהו גבי יו"ט ואולי צ"ל ל"ת מלאכה דברים טז ועי' לקמן מח בהגהת הגרי"פ:

8 תוספות ד"ה הואיל. הקשה בקונ' כו'. ואור"י כו'. לפנינו איתא תירוצו זה ברש"י עצמו:

9 בא"ד אע"ג דא"ל הואיל ואי בעי פריק ליה. הן לקמן בדבור הסמוך כ' בשם ר"י דהואיל אי בעי פריק לא אמרינן וכבר העיר בזה התוי"ט ד"ה הואיל הב'. ועוד תי' ר"י היכא דאתא הקדש ליד הגזבר כו'. נ"ל ראיה מנדרים נט בתרומה ביד כהן עסקינן דל"מ מיתשל עלה ע"ש:

10 תוס' ד"ה רבה. א"א הואיל המ"ל דאין יום טוב מכין לשבת. בעניי לא הבינותי דאיזה הואיל שייך בהכנה דביצה או בהזמנה דמוקצה או בעירובי תחומין וכ"מ בדבריהם עצמם בריש ביצה דבביצה ל"ש הואיל: